איך הופכים תקופות מאתגרות למנוע ליצירה. איך דווקא מהמגבלות בחיים יוצאים לכתיבה ולעשייה? פוסט שאחרי קורונה (בתקווה) עם מסקנות שאפשר לקחת הלאה לחיים ולכתיבה.
מאי-שיגרה ליצירה - איך אפשר לתעל תקופות מאתגרות לטובת הכתיבה שלנו
תקופת הקורונה הייתה תקופה של שינויים. בין אם הייתם מאנשי "כמעט לא השתנה אצלי כלום, ובסך הכל עברתי הכל בסדר" (כמו שרון של הסגר הראשון והשני), ובין אם אתם מאנשי "נמאס לי מהקורונה הזו, אני חייבת לחזור לעבודה ולפגישות עם אנשים כמו לפני הקורונה" (כמו שרון של הסגר השלישי) בכל מקום שהייתם – אני בטוחה שהחיים שלכם עברו שינוי והושפעו מהמגיפה העולמית שפקדה אותנו.
השאלה היא איך אפשר לנצל תקופות כאלו ואתגרים בחיים שלנו כדי לייצר מנוע ליצירה. איך הופכים את הלימונים ללימונדה, איך מוציאים מעז מתוק, איך ממשיכים להיות אופטימיים ופעלתניים גם בסביבה אתגרית?
הכלים שלי להתמודדות עם אתגרים כדי להמשיך בכתיבה: 1. לפעמים אני פשוט מניחה לעצמי לנוח. כתיבה ויצירה לפעמים דורשות זמן "אפייה". לפעמים צריך לשחרר את הראש החושב, לא להתמקד ב"מה אכתוב", אבל כן להחזיק בראש את המחשבה שהכתיבה תגיע. כך, ברגע שהכתיבה תגיע אדע לתפוס אותה בשתי ידיים, לכתוב רעיון שצץ במקלחת במהירות כשאצא (ואף מלה על איך איבדתי שיר כמעט שלם במקלחת אחת השבוע), להקליט רעיונות שצצים בהליכה על גבי הטלפון הנייד, ולהיות במצב של מוכנות לכתיבה בכל הזדמנות.
2. העצה השנייה שלי היא הפוכה לגמרי מהעצה הראשונה. לא להניח לעצמי לנוח – להכריח את עצמי לכתוב. לפעמים, אני פשוט צריכה את הדחיפה הזו, מסגרת של זמן שאני מייעדת לכתיבה, יציאה מהבית לבית קפה או לחלל עבודה כדי לכתוב. גם אם זה לא מרגיש נכון. בסוף זמן האיכות שלי עם הכתיבה, יוצאים בדרך כלל תוצרי כתיבה נפלאים. אני מאמינה שעשייה מולידה עשייה, ויותר מזה, שעשייה ברוכה גם מעלה אנדורפינים ומשמחת אותי כבר בעצם העשייה, שלא נדבר על התוצאות המשמחות שמופקות.
3. לשמור על אופטימיות. גם אם הלב או הקישקע, הנשמה או הכבד או איך שתקראו לזה מרגיש קצת בדיכאון, חשוב לשמור על אופטימיות מהראש. גם בתקופות פחות טובות אני מזכירה לי שבסוף יהיה טוב – ואם לא טוב כנראה שעוד לא הסוף. וברצינות – אני מזכירה לעצמי שאחרי כל תקופה מאתגרת בחיי, היו לי תקופות של הצלחות גדולות ושמחות ופיזוזים. כלומר: גם אם אתם לא מרגישים שמחים עכשיו תזכירו לעצמכם שיהיה שמח בהמשך. אני מבטיחה שיהיה. זה נכון לחיים בכלל, אבל זה גם נכון לכתיבה. למרות שאני כותבת בדרך כלל שירים על המקומות הפחות משמחים בחיים, האופטימיות שלי משמרת לי את היצירה. בלי אופטימיות לא הייתי מאמינה לפני שנים שאפתח עסק עצמאי בתחום הכתיבה, שאנחה סדנאות, ששירים וסיפורים שלי יתפרסמו, ששירים שלי יולחנו ויושרו, ועוד הרבה דברים שקרו, ושעוד יקרו.
4. מניסיון, דווקא כששמים מגבלות על הכתיבה, היצירתיות מוצאת דרך לפרוץ דרך המגבלות. לדוגמא, כשהייתי בבידוד בחדר קטן, הצלחתי לשאוב הרבה השראה ולכתוב דווקא מהחלון הקטן שהיה לי בבידוד אל הגינה. אותו קסם מתרחש בסדנאות הכתיבה - כש"מכריחים" אותנו לכתוב לפי תרגיל כתיבה כלשהו, לפי הנחייה - פתאום נולדים טקסטים נפלאים. מהיכרות עם עצמי ככותבת שהלכה לסדנאות כתיבה וגם כמנחה שראתה את הקסם הזה קורה שוב ושוב אצל הכותבים - אחרי שיש הנחייה של תרגיל, כל כותב וכותבת יוצאים לעולם משלהם, עם פתרון ייחודי ונהדר משלהם לתרגיל. מוזמנים להתנסות ולכתוב על משהו שבסביבתכם המיידית, משהו שאתם רואים עכשיו ולשייך אותו לכתיבה עבור העסק שלכם או בכתיבה יוצרת לשייך אותו למשהו רגשי שעובר עליכם או על הדמות של הסיפור שלכם.
למי שרוצה לקבל את תרגילי הכתיבה המלאיםשל הפוסט, כל מה שצריך זה רק לכתוב לי כאן ואשלח.
אשמח לקרוא את הטקסטים שלכם, שרון
מוזמנים לכתוב לי דרך כל אחד מהקישורים המצורפים.